<h1>ספר החינוך מצוה רנ"ד</h1>
<h2>דף נב:</h2>
לירא מן המקדש, כלומר שנעמידהו בנפשותינו מקום הפחד והיראה כדי שיתרככו לבבינו בבואינו שם להתפלל או להקריב קרבנות, שנאמר [ויקרא י"ט] ומקדשי תיראו, ופירשו זכרונם לברכה בספרא ובברכות [נ"ד ע"א] כמו כן אי
זהו מורא, לא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו ובמעות הצרורים לו בסדינו, ולא יעשנו קפונדריא, כלומר שיכנס מפתח זה ויצא מפתח שכנגדו כדי לקצר הדרך לבד, ורקיקה מקל וחומר, פירוש ואין צריך לומר שאסור המקום ברקיקה. וביארו גם כן בסנהדרין [ק"א ע"ב] שאין ראוי כלל לשבת בעזרה, כי אם למלכי בית דוד משום כבוד מלכות, שנאמר [שמואל ב' ז'] ויבא המלך דוד וישב לפני יי. ואמרו בספרא לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שפקד על המקדש. משרשי מצוה זו כתבתי למעלה במצות ועשו לי מקדש, סדר ויקחו לי תרומה, ובמקומות אחרים. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שאין אדם נכנס בכל הר הבית אלא לדבר מצוה, וכל מי שהשלים עבודה בבית ונסתלק מהלך אחורנית מעט מעט, וכן אנשי משמר ואנשי מעמד ולויים מדוכנם כך הם יוצאים מן המקדש. ומה שאמרו זכרונם לברכה אסור לאדם שיפנה או יישן לעולם בין מזרח למערב מפני שההיכל הוא במערב, וכן אסור לאדם לבנות בית תבנית היכל, ואכסדרא תבנית אולם, חצר תבנית העזרה, וכל זה למוראת המקום. ויתר פרטי כבוד הבית ומוראו במדות ותמיד. ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות בכל מקום, שאף על פי שהמקדש חרב היום בעונות חייב כל אדם במוראו, ולא יכנס אלא במקום שהוא מותר להכנס בו בבניינו, ולא ישב אפילו בעזרה, ולא יקל ראשו כנגד שער המזרח, שנאמר [ויקרא י"ט] את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, ואמרו בספרא מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם. ועובר עליה ונהג קלות ראש בעניינים אלו שאמרנו ביטל עשה זה.
